Дингер » Чт апр 29, 2010 11:08 am
תחילה הייתה המילה...
ולאחר מכן המחשבה, הגיע הזמן לאחד ולספר על אותם אנשים נלהבים עד מאוד ומוקסמים מאיסוף נשק קר במדינה שלנו ובמדינות אחרות ברחבי העולם.
הם משתתפים בתערוכות, פגישות חובבי נשק קר, אבל... אנו יודעים עליהם כל כך מעט – שהם אוספים נשק קר. מי הם? איך הכל התחיל? מהם התקוות והשאיפות שלהם?
בהשראת המחשבה הזו, לקחנו את העניינים לידיים וסיכמנו על פגישה.
בשבת בבוקר עם אוירה אביבית ונעימה נסענו לפגישה חמושים בסבלנות, מצלמה, ווידאו והגענו אל אספן הנשק הקר, אשר ידוע ברבים לא רק בארץ אלא גם בחו"ל. האיש, אשר אסף אוסף ייחודי של כלי נשק קרים, הסכים לחלוק את חוויותיו ואת ההיסטוריה שלו...
הכירו - מר שרגא קורץ.
- איך הכל התחיל?
- מאוד פשוט. התחלתי לאסוף אוסף כלי נשק קר מגיל 8.
אבל בסך הכל, הכל התחיל עם כידונים, סכינים אפריקאים ושבריות (פגיונות) בדואים - זה מה שהיה לי באוסף בגיל 8. בגיל 13, אבא נתן לי סכין קומנדו, אשר קיבלו הקצינים במהלך מלחמת העצמאות. וכאשר הגעתי לגיל 14 באוסף שלי היו כבר 18 דגמים שונים של סכינים.
כאשר אחי ראה את האוסף שלי, הוא הציע לי להחליף את כל האוסף שלי במשקפת השדה שלו. אני הסכמתי... מאותו רגע שהחלפתי את האוסף במשקפת, הפסקתי עם ההתעסקות באספנות, עד שהגעתי לגיל 18. אבל אחי המשיך לאסוף דגמים נוספים לאוסף, ובסופו של דבר, הופתעתי לגלות שהיו לו כבר יותר מחמישים סכינים. כאשר ראיתי את האוסף שלו, אמרתי לו שגם אני מתחיל לאסוף אוסף סכינים מחדש. ובסופו של דבר העניין הפך להיות התחרות בינינו במשך שנים רבות.
מגיל 18, כל הזמן שהייתי עם אחי בצבא, אספנו כל מה שיכולנו להשיג. השגנו פריטים צבאיים וקיבלנו מתנות מהחברים שלנו. לאחר זמן מה נהייתי קצין. פעמים רבות נסעתי לחו"ל מתוקף תפקידי, ומשם הבאתי הרבה פריטים מעניינים. כך פיתחתי קשרי ידידות וקשרי עסקים בחו"ל. לאחר זמן מסוים קודמתי בדרגות, והרצאתי בארה"ב בווסט פוינט, במכללות ובקהילות יהודיות. הייתי מסתובב הרבה במדינות אירופה וארה"ב. כיום הרבה אספנים מכירים אותי מאותם מקומות ועד היום אני מקבל מהם מתנות לאוסף שלי.
-מה עניין אותך הכי הרבה? ולמה ניתנה העדיפות?
-התרכזתי באיסוף חרבות צבאיות. משום שלאספנות נשק קר אין גבולות, יש בה הרבה תחומים מעניינים: חרבות, סכינים, כידונים, וחרבות סיף. אבל אני נגררתי אחרי חרבות הסיף.
בסופו של דבר, העניין הרחיק לכת, והגעתי לאיסוף סכינים צבאיים, כידונים וחרבות מהתקופה שבין השנים 1764-1964. ההתמקדות באוסף שלי הייתה על השנים האלו. מכל שאר הפריטים שלא באותה תקופה (כמו השבריות הבדואיות והסכינים אפריקאיים) נפטרתי. כמובן, כפי שאתה מבין, פריטים לא אמיתיים, ומזכרות, לא עניינו אותי. חלק מהאוסף הוא שלל שהושג מקרבות, זה מה שבאמת עניין אותי.
בשנת 1985 רשמו אותי בארגון חשוב וגדול בארה"ב, "האבירים של מלטה של ירושלים". קיבלתי את צלב מלטה כסמל של השתייכות לארגון, תואר אבירות, עם כריעת ברך והכתרה ע"י חרב כראוי להענקת תואר אבירות ואת התואר סר. באופן כללי הייתי היהודי היחיד שקיבל תואר כזה בארגון. לכבוד אירוע זה, חברי הארגון תלו במועדון שלהם בעיר קנזס סיטי את דגל ישראל. דרך אגב, אני עדיין מקבל מהם מכתבים, שמתחילים במילים:" סר, אלוף משנה קורץ שרגא!" (צוחק). זה היה מעניין...
-עדיין יש לך קשר עם הארגון הזה?
-כמובן! אני מקבל מראש הארגון הרבה כידונים וחרבות צבאיות שיוצרו בארה"ב בזמנים שונים. כרגע יש לי באוסף הרבה חרבות וחרבות סיף מתקופת מלחמת האזרחים בארה"ב, אשר נחשב לאוסף הגדול ביותר באזור הים התיכון. זה מאוד מעניין משום שלפי האוסף הזה אפשר ללמוד את ההיסטוריה של המלחמות באותה תקופה, ולעקוב אחר ההתפתחות של הנשק הקר בצבא. והכי מעניין, שעד היום אני מקבל מכתבים כל 5 שנים להשתתפות בשחזור קרבות העיר גטיסבורג, בהם אני משתתף בתור תותחן.
-ההישגים שלך מאוד מרשימים... אבל אתה לא התעכבת רק על נשק אמריקאי?
-לא, כמובן. התחלתי לאסוף חרבות מתקופת המהפכה הצרפתית, משנת 1772 ועד למלחמות שהתנהלו על ידי נפוליאון. עניינו אותי חרבות סיף וכידונים מהתקופה של קרב ווטרלו ועד נפוליאון השלישי. כמו כן התעניינתי בחרבות מהאימפריה הגרמנית, שנקראה אז האימפריה האוסטרו הונגרית, ורק מאוחר יותר הפכה לגרמניה. לדעתי זו התקופה המעניינת ביותר. לא יכולתי להתעלם מפגיונות ימיים וחרבות – הנשק הזה, לדעתי, בין היפים ביותר והמעניינים ביותר. אני אוסף גם חרבות קצרות של סמוראים יפניים. רוב החרבות האלה, הם שלל של מלחמת העולם השנייה, אשר חיילים אמריקאים לקחו מיפן. היה שלל רב מהמלחמה ובין השלל הזה נמצאו גם חרבות הקדשה-חרבות שעברו במשפחה מדור לדור. במהלך מלחמת העולם השנייה היפנים ייצרו חרבות במפעל עבור קצינים וחיילים, על מנת לתמוך ברוח הלחימה הלאומית. לכל חרב היה מספר סידורי שלפיו ניתן היה לאתר את בעל החרב... היו כמובן גם חרבות הקדשה אשר הועברו במשפחה מדור לדור והגיעו לצבא עם בעל החרב. לערך של כמה מהחרבות אין גבול, משום שזה היסטוריה. לעיתים קרובות אנשים שהשלל היה בידיהם לא היו מודעים לערכו הרב...
-כן...אנשים לעיתים קרובות לא יודעים מה ערך הדברים שיש בידיהם, זה בטוח...
-זה נכון. פעם ראיתי חרב בשווי כמה אלפי דולרים, אשר יוצרה במאה ה-16.אדונו, טייס קמיקאזה, לקח את חרבו לקרב, כאשר התיישב במטוס. לא היה ספק בכך שהחרב מקורית. כתובות על החרב ועל הידית ציינו את הביצועים המקוריים.
-והחרבות שלך? מאיפה הם? הם מקוריים?
- חרבות מקוריות אסורות ליצוא מיפן, כפי שאתם יודעים. המדינה שומרת על המורשת שלה, ולכן חלק גדול מהאוסף שלי קיבלתי מקצינים אמריקאים, שהיו ברשותם פריטים נדירים אלו. החברים סייעו הרבה... בנוסף לכידונים הפשוטים של הצבא הגרמני, יש לי חרבות קצינים, אשר היו שייכים לקצינים נאצים. אני חושב שזה הכרחי לאסוף חרבות אלו. פעם קיבלתי חרב כזאת ממשפחה יהודית ניצולת שואה, ובתצוגות ובתערוכות, במיוחד לחרבות האלו עשיתי כיתוב קצר:"לזכור ולא לשכוח!" וזה מאוד חשוב, חשוב, על מנת שדבר כזה לא יחזור על עצמו. ואני שומר רק חלק מההיסטוריה הזו של אותה תקופה. אספתי אוסף נוסף של סכינים, השייכים לחיילים נאציים ממחלקות שונות מהצבא הנאצי, פשוטות, מקושטות, חרוטות, מגולפות, או פשוט חרוטות בהוקרה למישהו. את החרבות האלו קיבלו חיילי הלופטוואפה, האס.אס, הצנחנים ומכל יחידה אחרת של הצבא הגרמני. כל חייל קיבל סכין או חרב, בהתאם לדרגתו או ליחידתו. דבר זה מעניין מאוד מנקודת המבט של האספן. באותו זמן הכידונים עוררו אצלי את העניין ונגררתי אחריהם. התוצאה הייתה בסופו של דבר שאספתי כידונים כמעט של כל הצבאות הידועים בעולם. באוסף הזה, יש למעלה מארבע מאות וחמישים כידונים, משנת 1860 ועד מלחמת העולם השנייה.
-מרשים מאוד!! אגב, שרגא, יש לך משהו מהנשק הרוסי?
-בטח, כיצד אפשר בלעדיו? כרגע יש לי שתי חרבות .
יש שאשקה(חרב) , אשר בסופו של דבר הגיעה לתורכיה, עם הכתובת "עומן" בערבית עשויה מפלדה מיוחדת. היא יוצרה בשנת 1875, כפי שמעידה אותה כתובת על הלהב. הבסיס לייצור חרב השאשקה עם כתובת ה"עומן" היה- החרב הרוסית שאשקה. את החרבות האלו קיבלו קצינים מובחרים בצבא התורכי באותה תקופה. כיום השאשקה עם הכתובת "עומן" מוצגת במוזיאון באיסטנבול.
בנוגע לאוסף שלי, אני עובד כרגע על יצירת אלבום של האוסף, שכרגע מונה כמעט שני ספרים באורך מלא. פריטים מעניינים במיוחד כבר צולמו ועכשיו אני מארגן אותם לפי ציר זמן. בסופו של דבר, אני שואף ליצור ספר מעניין עם צילומים ותיאורים איכותיים. השם של האלבום יהיה "אוסף שרגא". וכך, אם אני אמכור חלק מהאוסף תמיד ישאר לי האלבום ודרכו אני אוכל להתפעל כל פעם מחדש מהאוסף.
-תאה מתכוון למכור את האוסף? או ליתר דיוק, חלק ממנו, כמו שאמרת?
-כן. אני מאמין שלא צריך להתעכב על דבר אחד. לדעתי מה שהכי מעניין באוסף שלי, והכי יקר לי מנקודת המבט שלי יכול להישאר אצלי. את כל שאר האוסף אפשר להחליף או למכור לאנשים אחרים אשר מעוניינים להרחיב את האוסף שלהם וללמוד היסטוריה על הנשק הקר של אותה תקופה. חלק מהאוסף יחולק לסטים לפי ציר הזמן והשייכות למדינה. כמו כן, כל סט יוכל להימכר בנפרד או כל האוסף בשלמותו.
חבל אם הפריטים הנדירים והיקרים של אותו ציר זמן ימכרו בנפרד. אני מקווה שהאוסף ימכר בשלמותו על מנת שערכו ההיסטורי לא יפגע.***
בנוסף, יש לי אוסף שלא קשור בנשק קר ולא שייך לתחום הצבאי, אוסף של פסלים ודגמים נדירים מברונזה ופליז. ולכל פריט מאוסף זה, לא משנה אם זה כידון או עתיקות, אני יכול לספר הרבה סיפורים מעניינים עליהם. עם אני אספר לכם (צוחק).
-תודה, שיהיה המון הצלחה בהמשך, ושוב תודה על קבלת הפנים החמה.
נפרדנו משרגא, מרוצים אחד מהשני, ומהשיחה המעניינת, במהלכה גילינו הרבה סיפורים היסטוריים ומעניינים על כמה חרבות, כידונים וסכינים, אשר סופרו עם מיומנות ע"י סר, אלוף משנה קורץ שרגא, ואנחנו עוד נמשיך לספר לכם על הפריטים הנדירים שברשותו.
אנחנו יכולים רק לשמוח כי בעל אוסף ענק זה לא הולך לעצור, וימשיך לאסוף פריטים נדירים ולחקור עליהם ועל ההיסטוריה של הנשק הקר.
מיכאל פישמן
רומן קיילין
__________________________________________________
*** מי שרוצה לרכוש פריטי אספנות יכול ליצור קשר עם מועדון ICWС, ישירות עם הנהלת המועדון.
חלק מהפריטים יוצגו בקרוב בחנות המקוונת באינטרנט.